גורילה נמלט מגן החיות. לאחר זמן מה, שומרי גן החיות התייאשו ממסע החיפושים הלא מוצלח וחדלו מלהמשיך.
3 שבועות לאחר מכן מתקבל טלפון בגן החיות מאדם היסטרי שאומר כי הגורילה נמצא אצלו בחצר.
שומר גן החיות ממהר למקום וכעבור זמן לא רב, הוא יוצא מהרכב עם רשת, מחבט בייסבול, כלב תקיפה ורובה הרדמה.
האיש ניגש אליו ושואל: "למה אתה צריך את כל הדברים האלה?"
השומר עונה לו: "אני אטפס על העץ ואחבוט לגורילה בראש עם האלה. כשהוא ייפול, אתה תזרוק עליו מיד את הרשת והכלב ירוץ ישר לביצים שלו".
"אוקיי, נעשה את זה" עונה האיש, "אז למה צריך רובה?"
"ובכן" עונה השומר, "אם העניינים על העץ מסתבכים ואני נופל לרצפה, אל תהסס לירות בכלב!"
גבר אחד נכנס לחנות ענתיקות כשלפתע לוכד את עיניו פסל עתיק ומסתורי למראה של חתול. "כמה על הפסל הזה?" הוא שואל את המוכר, וזה עונה לו: "200 שקלים לפסל, 2,000 לסיפור שמאחוריו". לאיש ממש אין כוונה לשלם סכום גבוה כזה על סיפור שכלל לא משנה לו, אז הוא משלם למוכר 200 שקלים ומסרב לסיפור. "אתה עוד תתחרט על זה", אומר המוכר, "אני מוכן להתחייב שאתה תרצה לחזור לכאן לשמוע את הסיפור של הפסל הזה!".
האיש יוצא מהחנות עם הפסל וממשיך להסתובב בעיר ולעשות קניות. אחרי שהוא יוצא מהחנות הבאה הוא רואה 3-4 חתולים בפינת רחוב מתבוננים בו, אבל הוא לא מתייחס לזה יותר מדי. הוא מתחיל ללכת עד שהוא מגיע למעבר חצייה ובזמן הרמזור האדום הוא פתאום רואה שכבר יש כמעט 10 חתולים במרחק של כ-5 מטרים ממנו, פשוט בוהים בו.
האיש מתחיל להילחץ ומגביר את קצת ההליכה שלו, פונה בין רחוב לרחוב כדי לנסות להשתחרר מהמעקב החתולי המוזר, אך בפעם הבאה שהוא מגיע למעבר חצייה הוא רואה שיש כבר כ-30 חתולים שהולכים אחריו. ברגע שהרמזור של מעבר החצייה מתחלף האיש רץ במהירות לעבר הטיילת העירונית והמזח הראשי שלה. כשהוא מגיע לשם, כבר רצים אחריו כ-200 חתולים והוא נראה ממש כמו החלילן מהמלין. האיש המפוחד מגיע לקצה המזח והחתולים חוסמים לו את נתיב הבריחה, אז הוא נתקף בפאניקה וזורק את הפסל למים. למרבה הפתעתו, כל החתולים מיד קופצים למים בעקבות הפסל ועוזבים אותו לנפשו.
הגבר המבוהל מיד רץ בחזרה לחנות שבה הוא קנה את הפסל ומתפרץ לתוכה כשהוא כולו רועד ומתנשף. "אמרתי לך שאתה תחזור לפה בשביל הסיפור", אומר לו המוכר.
"עזוב אותך מהסיפור" אומר האיש המתנשם, "יש לך פסל של פוליטיקאי?"
שלושה ציידים סיפרו אחד לשני עד כמה הכלבים שלהם חכמים.
אחד אמר: "פעם יצאתי לצוד, לקחתי את הרובה אבל שכחתי את התחמושת בבית. נתתי לכלב שלי להריח את הקנה והוא מיד רץ והביא לי את התחמושת."
"זה כלום", אמר השני, "אני פעם יצאתי לצוד, לקחתי את התחמושת ושכחתי את הרובה. נתתי לכלב שלי להריח את התחמושת והוא מיד רץ והביא לי את הרובה."
"זה לא מרשים אותי", אמר השלישי, "אני פעם יצאתי לשחות עם אשתי באגם והיא שכחה לקחת בגד ים. נתתי לכלב שלי להריח את השמלה שלה והוא מיד רץ והביא לי את הרובה, התחמושת ואת השכן."
יום אחד בא יוסי בהפתעה לבית של דני חברו, וראה אותו יושב לצד השולחן בחצר עם לוח דמקה ויונה שעומדת מולו בצד השני.
״תגיד לי, מה אתה עושה?״ שאל יוסי המופתע.
״מה זאת אומרת?״ ענה דני, ״אני מלמד את היונה הזו לשחק דמקה!״
״אתה רציני?״ השיב לו יוסי, ״זה הדבר הכי מוזר ששמעתי כל החיים״.
״למה מוזר? זה פשוט מאוד״ אמר בתגובה דני.
״תשמע זה מטורף, יונה שמשחקת דמקה בטוח צריכה להיות היונה הכי חכמה בעולם!״ אמר יוסי.
״היא דווקא לא כזאת חכמה...״ אמר לו דני בזלזול, ״מתוך 10 משחקים ששיחקנו היא ניצחה אותי רק פעמיים״.
איש עשיר יצא לספארי באפריקה עם כלב התחש שלו. יום אחד הכלב הקטן הלך לאיבוד ביער. פתאום ראה הכלב נמר מפחיד שעלול לטרוף אותו, והוא חשב לעצמו במהירות "מה לעשות?!".
הכלב ראה עצמות על האדמה, התיישב לידן עם הגב לנמר, תפס עצם בפה, וכשהנמר התקרב הוא אמר בקול רם: "זה היה נמר ממש טעים, מעניין אם יש עוד כאלה נמרים טעימים באזור...". שמע הנמר את הכלב, עצר בשנייה האחרונה ומבט אימה על פניו. "זה היה קרוב..." חשב הנמר, "הכלב הזה כמעט אכל אותי...". הוא הסתובב וברח משם בזחילה.
על העץ ממעל ראה את הכול הקוף והחליט שזו הזדמנות טובה בשבילו לשפר את יחסיו עם הנמר. רדף הקוף אחרי הנמר וסיפר לו איך הכלב עשה ממנו צחוק. הנמר התעצבן ואמר לקוף לשבת לו על הגב כדי שיבוא איתו ויראה איך הוא עושה מהכלב קציצות.
הכלב עוד לא הספיק להירגע וראה פתאום מרחוק את הנמר חוזר עם הקוף על הגב שלו. במקום לברוח הוא החליט שוב להתיישב עם הגב כלפי תוקפיו, ושנייה לפני שהגיעו אליו אמר בקול, "איפה הקוף המעצבן הזה?! כבר לפני חצי שעה ביקשתי ממנו שיביא לי עוד נמר..."
אישה אחת נכנסה לחנות חיות מחמד וביקשה מהמוכר תוכי מדבר. המוכר הציג בפניה את המבחר שלו וסיים עם התוכי הכי יקר ומיוחד: "זה לא סתם תוכי מדבר, הוא אפילו תוכי מאולף ומחונך! ללא ספק החיה הכי מובחרת שיש לי כאן בחנות. את מוזמנת לדבר איתו בעצמך ולראות".
האישה הסקרנית ניגשה אל התוכי והחלה לדבר איתו:" שלום לך, אני מחפשת חיית מחמד מחונכת וחברותית, איך תברך אותי כשאני אגיע הביתה?"
"שלום גברתי" ענה התוכי.
"ממש נפלא!" אמרה האישה למוכר ולתוכי, "ותגיד לי, אם אני אגיע הביתה עם גבר, מה תגיד?"
"שלום גברתי, שלום אדוני," ענה התוכי.
"ומה אם..." הקשתה האישה, "אני אגיע הביתה עם שני גברים?"
"שלום זונה" ענה התוכי.
האישה הייתה מזועזעת מתגובת התוכי והמוכר מיהר להתנצל. "גברתי אין לי מושג למה הוא אמר את זה! אני מבטיח לך שהוא בדרך כלל מתנהג למופת! אין לי מושג מה עובר עליו, אבל אם תתני לי שבוע לאלף אותו עוד קצת אני מבטיח לך שהבעיה הזאת תיעלם."
אחרי שבוע האישה חוזרת לחנות ופונה שוב אל התוכי כדי לראות האם הוא מאולף טוב יותר. "איך תברך אותי כשאני אגיע הביתה?" היא שאלה את הציפור.
"שלום גברתי," ענה התוכי.
- "ואם אני אגיע הביתה עם גבר?"
- "שלום גברתי, שלום אדוני."
- "איך תברך אותי אם אני אגיע הביתה עם שני גברים?"
- "שלום גברתי, שלום אדונים נכבדים."
- "ואם אני אגיע הביתה עם שלושה גברים?"
- "שלום גברתי, שלום אדונים נכבדים."
- "ואם אני אגיע הביתה עם ארבעה גברים?"
התוכי פנה אל המוכר ואמר: "משה אתה מבין עכשיו שאני צודק? אמרתי לך שהיא זונה!"
גבר אחד ממש שנא את החתול של אשתו עד שיום אחד הוא לא עמד בזה יותר והחליט להיפטר ממנו.
כאשר אשתו יצאה מהבית, הגבר התגנב מאחורי החתול, הרים והכניס אותו לרכב. הוא נסע 20 בלוקים מהבית והשאיר אותו באחד הגנים הציבורים.
כאשר חזר הגבר הביתה, החתול המתין לו בכניסה.
למחרת, הוא החליט להרחיק עוד יותר. הוא שם את החתול ברכב, נסע 40 בלוקים מהבית, הניח את החתול בצידי הדרך ונסע חזרה.
כאשר נכנס לחניה, הופתע למצוא את החתול מתבונן בו בעיניים קשות.
בשאר ימות השבוע, הוא לא התייאש וניסה להיפטר ממנו, כאשר בכל פעם הוא זורק את החתול הרחק מהבית ובכל פעם החתול מוצא את הדרך חזרה.
בניסיון השביעי, הוא כבר החליט ללכת עד הסוף. הוא עצם את עיניו של החתול, שם אותו ברכב, נסע 100 ק"מ צפונה, פנה ימינה ואז שמאלה, עבר גשר ושוב פנה ימינה, ירד לדרך כורכר, עשה פרסה, הקיף את הכנרת ולבסוף זרק אותו בחורשה.
מספר שעות לאחר מכן הבעל התקשר לאשתו ושאל: "תגידי, החתול בבית?"
"כן" ענתה לו בחביבות, "למה אתה שואל?"
בייאוש ענה לה הבעל: "תני לי לדבר איתו, הלכתי לאיבוד ואני צריך הכוונה הביתה!"
ילד רץ לאימא שלו ואמר לה: "אימא, ראיתי את התרנגול מזדווג הבוקר 10 פעמים ברציפות".
האם עונה לו: "לך ספר את זה לאבא שלך והוא יבין".
הילד רץ לאביו ואמר לו: "אימא אמרה לי לספר לך שראיתי את התרנגול מזדווג 10 פעמים ברציפות ושאתה תבין".
שואל אותו אביו: "האם הוא הזדווג 10 פעמים עם אותה תרנגולת?"
"לא!", עונה הילד.
האב משיב: "אז לך לספר את זה לאימא שלך והיא כבר תבין."
סוחר עתיקות הסתובב ברחוב קטן ושקט כאשר הוא הבחין בחתול ששותה מקערית קטנה בפתח הדלת של חנות חיות מחמד. בעודו מתקרב לחתול כדי ללטפו, הסוחר שם לב שהקערית אשר הונחה באגביות על הרצפה היא בעצם ענתיקה יקרת ערך...
הסוחר הופתע מאוד לגלות פרט יקר ערך שכזה בסמוך לחנות פשוטה כל כך, ומיד הוא חשב על תוכנית כדי להשיג לעצמו את הקערית במחיר זול במיוחד. בעודו מדמיין כיצד הוא מוכר את הקערית בהון עתק למרבה במחיר ונהנה מהרווחים, הוא נכנס לחנות ופנה ישירות למוכרת: "שלום, אני ממש אוהב את החתול שכאן בחוץ. את תהיי מוכנה למכור לי אותו?"
המוכרת השיבה מיד: "הוא לא למכירה" וחזרה לעיסוקיה.
סוחר העתיקות לא היה מוכן לוותר על החלום שבנה בראשו ושאל מיד: "אני אשלם לך 200 שקלים עבורו".
המוכרת חשבה לרגע והשיבה: "אני מצטערת, הוא עדיין לא למכירה".
הסוחר הרגיש שמנסים לגרור אותו למיקוח ושאל שוב: "אז 400 שקלים. יותר מזה לא תשיגי עבורו".
לאחר היסוס קל בעלת החנות הסכימה והסוחר הממולח שילם לה ולקח את החתול לידיו מיד.
בעודו מעמיד פנים שהוא עומד לצאת מהחנות, שאל הסוחר: "דרך אגב, אכפת לך אם אני אקח את הקערית שממנה החתול שתה? נראה שהוא ממש אוהב אותה ותמורת המחיר ששילמתי זה רק הגיוני שאני אקבל קצת ציוד בשבילו".
בעלת החנות השיבה במהרה: "אני בחיים לא אתן אותה, זאת קערית המזל שלי".
"סליחה?!" אמר הסוחר המבולבל, "מה זאת אומרת קערית מזל?"
"מאז שהנחתי את הקערית הזאת ליד הדלת מכרתי עשרות חתולים במחירים ממש מצחיקים, אז אין סיכוי שאני אי פעם אמכור אותה!".
מאבטח בבית חולים מתחיל את המשמרת שלו ונדהם לגלות בחדר המיון גבר עם כלב שיושב על כיסא ומאחוריו חבורה ענקית של כ-100 גברים נוספים שעומדים בשורה. סקרן ומבולבל, המאבטח ניגש אל הגבר עם הכלב ושואל אותו מה הוא עושה בחדר המיון. "אני מחכה שיסיימו לטפל באשתי ובאימא שלה", אומר הגבר. "למה, מה קרה להן?" שואל המאבטח.
"הכל התחיל בזה שאשתי לא הסכימה שאני אצא כדי לבלות עם חברים, אך התחיל בינינו ריב גדול, היא התחילה לצעוק עלי ולזרוק דברים בבית, אז הכלב שלי נשך אותה בתחת", עונה הגבר. "וואו, זה חתיכת סיפור..." אמר המאבטח, "ומה קרה לאימא שלה?"
"אז ישר אחרי שהכלב נשך אותה, אשתי התקשרה לאימא שלה, שמיד באה אלינו והתחילה לצעוק עלי ולאיים על הכלב, אז הוא נשך גם אותה בתחת", ממשיך הגבר.
"והכל בסדר איתן?", שאל המאבטח.
"כן, שתיהן בסדר גמור, רק צריכות כמה תפרים."
אחרי דקה של מחשבה המאבטח שוב פנה אל הגבר, "תגיד, יש סיכוי שאתה משאיל לי את הכלב שלך אחרי שאתה יוצא מכאן?"
הסתכל עליו הגבר ואמר: "אין בעיה, תעמוד בתור אחרי כולם!"
איש אחד חזר הביתה מהעבודה ומצא את הכלב שלו מחזיק בין שיניו את השפן המחמד של השכן. האיש נבהל ומיהר לחלץ את השפן הלעוס, אבל לרוע המזל הוא גילה שהשפן מת.
האיש ידע שאם השכן יגלה שהכלב שלו הרג את השפן, הוא יכעס וישנא אותו לנצח, לכן החליט להכניס את השפן המלוכלך והלעוס לתוך הבית, לקלח אותו, לייבש אותו ולהגניב אותו חזרה לכלוב של השכן, בתקווה שכשימצא אותו יחשוב שמת בנסיבות טבעיות ולא יכעס.
לאחר מספר ימים, הוא פוגש בקצה הרחוב את השכן, ששואל אותו: "שמעת שפלאפי מת?״.
"אממ.. כן...לא... מה קרה?" מגמגם האיש
"יום אחד פשוט מצאתי אותו מת בכלוב" ענה השכן "הדבר המוזר הוא שיום אחרי שקברתי אותו בגינה, יצאתי החוצה והתברר לי שמישהו חפר והוציא אותו מהקבר, קילח אותו, ייבש אותו והחזיר אותו לכלוב! אני אומר לך, יש בחוץ אנשים משוגעים! "
איש עשיר אחד רצה ליצור את בעל החיים הכי יעיל בעולם. אז הוא פנה למדען משוגע אחד וביקש ממנו ליצור בעל חיים חדש שיוכל לעשות משהו שאף חיה אחרת לא עושה.
המדען ישב חודשים במעבדה שלו והוציא מיליוני שקלים על ניסויים וציוד מיוחד, עד שיום אחד הוא בא לאיש העשיר והכריז בחגיגיות "ההמצאה שלי מוכנה!"
העשיר מתרגש ואחוז ציפייה, מרים את הבד מעל הכלוב ומגלה שם ציפור קטנה ועלובה למראה.
העשיר כמעט מתעלף וצורח על המדען: "השתגעת לגמרי?! שרפת כל כך הרבה זמן כדי ליצור את הציפור האומללה הזאת??!!"
אז המדען אומר לו, "זו לא סתם ציפור, זוהי הכלאה בין יונה לנקר".
אז העשיר משתולל עוד יותר "אידיוט! מה לעזאזל אפשר לעשות עם החיה המטופשת הזאת??"
עונה לו המדען "ובכן, כמו כל יונה, היא מביאה את הדואר, רק שהיא גם נוקשת בדלת..."
קאובוי רוכב על סוסו בשביל בהרים כשלפתע הוא מבחין בנחש ארסי על השביל.
הקאובוי מוציא את אקדחו כדי לירות בנחש אך זה פוצה את פיו מדבר ואומר: "אני נחש מכושף, אם לא תירה בי אני אמלא שלוש משאלות בשבילך!"
הקאובוי המופתע חושב כמה שניות ואומר: "אוקיי בוא נבחן אותך. אני רוצה שיהיה לי פרצוף כמו של ג'יימס דין, גוף כמו של ארנולד שוורצנגר ואיבר מין כמו לסוס שאני רוכב עליו".
"בסדר", עונה הנחש "שלוש משאלותיך תתמלאנה. חזור לבקתה שלך ושם תראה שמשאלותיך הפכו למציאות".
הקאובוי ממהר לדהור לבקתה שלו, נכנס לתוכה, ניגש לראי ולמרבה הפתעתו, אכן יש לו פרצוף כמו של ג'יימס דין. הוא מוריד את חולצתו והפלא ופלא, אכן גוף שרירי כמו לשוורצנגר.
בהתרגשות וציפייה הוא מוריד את מכנסיו, מסתכל על האיבר שלו וזועק: "אלוהים אדירים! שכחתי שאני רוכב היום על דייזי!!!"
יום אחד מת הגורילה הזכר בכלוב הגורילות בגן החיות. הגורילה הנקבה בדיוק נכנסה לתקופת ייחום, וגן החיות חיפש באופן בהול מחליף לגורילה הזכר.
אחד העובדים בגן החיות ראה שעובד הניקיון הגרוזיני עובד בלי חולצה, והגורילה שבכלוב בוהה בו ללא הפסקה. לכן הוא ניגש אליו ושאל: "אתה מוכן לשכב עם הגורילה שלנו בשביל 500 שקל?"
"אחשוב על זה ואחזיר לך תשובה מחר", אמר המנקה הגרוזיני.
ביום שלמחרת ניגש עובד גן החיות בשנית למנקה הגרוזיני ושאל אותו האם יש לו תשובה. "בתנאי אחד!" אמר הגרוזיני, "אתה צריך לתת לי איזה שבוע כי כרגע אין לי 500 לתת לך."
נחש עיוור וארנב עיוור נתקלו זה בזה יום אחד בקרחת היער. פנה הנחש אל הארנב ואמר לו: "סלח לי, איזה מין חיה אתה? אני פשוט עיוור ולא רואה שום דבר". ענה לו הארנב: "מתנצל, אבל גם אני לא ממש יודע, אני עיוור כמוך ואף פעם לא ראיתי את עצמי, או הבנתי מה אני בדיוק. שמע, אם אתה כבר פה, אולי תוכל למשש אותי ולגלות לי איזה מין חיה אני?".
"אין בעיה" השיב הנחש, נכרך מסביב לארנב ומישש כך את כל גופו. לבסוף שיחרר הנחש את לפיתתו מהארנב, וסיכם בפניו כך: "תשמע, הרגשתי שאתה קטן מימדים, רך ופרוותי, עם זוג רגליים אחוריות בשרניות, אוזניים ארוכות וגמישות, אף קטן, פחוס ולחלוחי, שפמפם ארוך וזנב צמרירי. אם ככה אתה חייב להיות ארנב!".
"מעולה! סוף סוף אני יודע מי אני!" אמר הארנב, ואז פנה להיפרד מהנחש: "תודה רבה לך אדון... אה, רגע, איזה חיה אתה בכלל, אתה יודע?". ענה לו הנחש: "האמת היא שממש לא. אולי תעשה לי טובה בחזרה – תמשש אותי גם ותזהה מה אני בדיוק".
הסכים הארנב להשיב לנחש טובה תחת טובה, והחל למשש אותו לכל אורכו באמצעות כפותיו. בסיום הבדיקה פנה הארנב לנחש ואמר לו כך: "תשמע, הרגשתי שאתה מחוספס לחלוטין, שיש לך דם קר, אין לך שום עמוד שדרה, אתה גמיש, חלקלק וחסר ביצים. אם ככה - אתה חייב להיות פוליטיקאי!".
נהג אחד סטה מהדרך באזור כפרי, שקע בבוץ ולא הצליח להיחלץ.
למזלו, זמן קצר לאחר מכן עבר במקום איכר עם סוס ענק והסכים לחלץ אותו תמורת סכום סמלי.הנהג הסכים.
האיכר רתם את הסוס למכונית והחל לצעוק:
"משוך הרקולס!" הסוס לא זז. "משוך רומיאו!" הסוס לא זז. "משוך אפולו!" הסוס לא זז. "משוך שמשון!" הסוס החל לאמץ את שריריו וחילץ את המכונית מהבוץ.
"תודה רבה" הודה הנהג כששילם לאיכר. "דרך אגב, איך קוראים לסוס שלך?"
"שמשון." ענה האיכר
"אז למה לא קראת לו בשמו בפעם הראשונה?" תמה הנהג,
השיב לו האיכר: "שמע, שמשון הוא עיוור ואם הוא היה שומע שהוא הסוס היחידי שמושך, הוא לא היה מנסה אפילו."
בעקבות גל של פריצות לבתים בשכונה שלהם, אורי ואורנה החליטו שהם צריכים כלב שישמור על ביתם, ואורנה פנתה למאלף מיוחד שיעזור לה למצוא את הכלב המושלם עבורם. המאלף שמע את סיפורה של אורנה והרגיע אותה במהרה בטענה שיש לו את הכלב המושלם עבורה.
"תני לי רק רגע ואני הולך להביא אותו מהכלוב", אמר המאלף וחזר יחד עם כלב צ'יוואווה קטן ורצועה אדמדמה.
"אתה צוחק? אין שום סיכוי בעולם שהדבר הקטן הזה יהיה כלב שמירה טוב, פורצים בחיים לא יברחו ממנו!" אמרה אורנה.
"זה בדיוק הקטע, הוא לא כלב שמירה אלא כלב תקיפה, והוא אפילו מגיב לפקודות קוליות! אני אראה לך מה הוא מסוגל לעשות..." אמר המאלף, פנה אל הכלב ופקד עליו בקול חזק וברור "כלב תקיפה, עץ!" הצ'יוואווה הקטן הסתער על עץ קטן סמוך, והחל לתלוש בקלות ענפים, לנשוך בעוצמה את הגזע ולבסוף הוא הצליח לעקור את העץ כולו מהקרקע.
אורנה הייתה בהלם מהכלב המוכשר, ואחרי שהמאלף הבטיח לה שהצ'יוואווה יתקוף כל דבר בעזרת הפקודה שהוא הדגים לה, היא קנתה אותו וחזרה מאושרת לבעלה.
אורי המרוקאי חמום המוח, שציפה לראות את אישתו חוזרת עם רוטווילר או פיטבול ובמקום זאת קיבל כלב ננסי וחמוד למראה, התעצבן ומיד החל לצעוק: "חשבתי שאנחנו רוצים כלב שמירה, במקום זה את הלכת וקנית את הבדיחה הזאת?"
"זאת ממש לא בדיחה, אתה לא מבין מה הכלב הזה מסוגל לעשות!" ענתה אורנה.
"מה הוא כבר מסוגל לעשות? לברוח משודדים ממש מהר? להתחבא מאחורי ספות?" המשיך אורי.
"הוא כלב תקיפה!" השיבה אורנה.
"כלב תקיפה בתחת שלי!" צעק אורי, וזאת הייתה הפעם האחרונה שהוא העז להתווכח עם אישתו...
השטן ישב בשערי הגיהינום כשרפי בן ה-80 פתאום הופיע לפניו מבולבל ואבוד. "הייתי איש טוב כל חיי!", הוא אמר בטון מיואש והשטן כמובן לא הופתע מדבריו, הוא הרי רגיל לשמוע את המשפט הזה מכל אדם שהוא פוגש, לכן הוא ביקש מרפי להסביר איך הוא מת, ואולי הם יגלו את התשובה יחדיו.
"ובכן, מאז שהראייה שלי החלה להידרדר אני נפגש פחות עם הנכד הבכור שלי, לכן החלטתי לעשות עימו יום כיף, הלכנו ביחד לפארק ואז פתאום ראיתי משהו זז ישר לעברו והבנתי שזה עכבר ענקי! עכשיו, כאילו שזה לא מספיק מפחיד ומבהיל, אין לדעת איפה הוא היה קודם ואילו מחלות הוא מעביר. לא רציתי שהוא ינשוך את הנכד שלי, בטח לא כשאני שומר עליו!".
"אז מה עשית?", שאל השטן בעודו מוציא משום מקום קופסת פופקורן ומתחיל לאכול כאילו שהוא צופה בסרט מתח. רפי ענה: "אתה לא מבין כמה ענק היה העכבר הזה! אז התחלתי להלום חזק בראשו בעזרת מקל ההליכה שלי. נכון שאני כבר לא ממש רואה טוב, אבל אני ממש כיסחתי לו את הצורה! הנכד שלי וכל הילדים שהיו בסביבה התחילו לצרוח ולבכות בטירוף – אתה הרי יודע איך הם כשהורגים לידם בעל חיים, אבל הייתי חייב להמשיך כדי לוודא שהעכבר לא יחזור עם החברים שלו!".
"אז הרגת אותו?", שאל השטן המסוקרן. "ודאי!", השיב רפי והמשיך, "וכעבור רגע הלב שלי הפסיק לפעום, כנראה שחטפתי התקף לב והנה אני כאן". השטן גירד בראשו ואמר שמשהו לא מסתדר לו בסיפור כי נראה שהסב נהג בתום לב ומכוונה טובה, לכן הוא התקשר למלאך האחראי בגן עדן כדי לברר מה עושים. שניהם ניסו להבין מה קרה ואיך נוצר הבלבול, ואז השטן כיסה לפתע את פומית הטלפון ופנה לרפי, "אני חושב שהבנתי מה קרה, תגיד רגע, איפה כל הסיפור הזה קרה?".
רפי גירד לרגע את הראש וענה: "אה, זה קרה בדיסנילנד".
קצב אחד רואה כלב ליד החנות ומגרש אותו, אך הכלב לא זז. לפתע הוא מבחין בפתק בפיו עליו כתוב "2 ק"ג כרעיים" ובתוך הפתק שטר של 50 ש"ח.
הקצב ההמום מכין לכלב שקית עם העוף, שם בפנים את העודף והכלב יוצא לדרכו.
יצר הסקרנות של הקצב כבש אותו והוא החליט לעקוב אחרי הכלב. הוא רואה אותו מגיע למעבר חצייה, ממתין שהרמזור יתחלף לירוק, מסתכל לשני הכיוונים, חוצה ונעצר בתחנת אוטובוס.
הכלב בודק את לוח הזמנים ומחכה עד שמגיע האוטובוס. הוא בודק את המספר, מוציא את העודף מהשקית, משלם לנהג ומתיישב. הקצב עולה אחריו ומתיישב. לאחר שהם יוצאים מהעיר ומגיעים לפרברים, נעמד הכלב על רגליו האחוריות, מצלצל בפעמון ויורד. הקצב עדיין בעקבותיו.
הכלב ממהר לבית עם חצר, מניח את השקית עם העוף בצד ודופק בדלת. אחרי כמה רגעים יוצא איש מהבית ואומר "כלב טיפש שכמוך!"
הקצב נדהם ואף כועס, הוא ניגש אל בעל הבית ואומר: "אתה לא נורמלי! הכלב הזה הוא גאון!"
"איזה גאון?!" עונה האיש, "זו פעם שנייה השבוע שהוא שוכח את המפתחות של האוטו!"
שליח עם חבילה מגיע לבית פרטי גדול. על השער בחוץ הוא נתקל בשלט: "סכנה - תוכי!"
אומנם שליח עם ניסיון אך מעולם לא נתקל בשלט אזהרה כה מוזר. הוא מגחך מעט לעצמו ונכנס בצעד בוטח לחצר, ואכן רואה תוכי קטן יושב לו בכלוב, מתנדנד מתקרת המרפסת.
הוא מגיע קרוב לכלוב של התוכי כאשר התוכי לפתע צורח:
״רקסי, תקוף!!!!״
בחור אחד נכנס לבר עם הכלב שלו ואמר לברמן: "אני אקח חצי כוס בירה ומים, ולכלב תביא כוס וויסקי".
הברמן בתגובה צחקק ואמר: "אנחנו לא משרתים כאן בעלי חיים".
הכלב שמע את זה, והשיב לברמן: "די כבר, נמאס לי מכל האפליה על רקע חייתי הזו. פשוט תן לי לשתות ודי".
הברמן הופתע לרגע, ואז התבונן מקרוב בכלב ובבעלים שלו, ואמר: "אוי, נו, אתם עוד אחד ממופעי הפיתום האלו, עם הטריק הישן הזה של הכלב שמדבר? תעופו מפה שניכם ועכשיו!"
"לא, לא, לא, זה לא טריק!" אמר האיש, "אני מבטיח לך שזה אמיתי, זה באמת כלב מדבר, קוראים לו רוקי".
הברמן הסתכל עליו בחשדנות, והאיש המשיך: "תשמע מה נעשה, אני אצא לסיבוב ואתם תוכלו לנהל שיחה לבד". באותו רגע הסתובב האיש ויצא מהבר.
"עכשיו אני יכול לקבל את הוויסקי שלי?" אמר הכלב בחוסר סבלנות. "וואו! בטח שאתה יכול! על חשבון הבית, מה שאתה רוצה!" ענה הברמן, שבקושי הצליח לסגור את פיו מרוב תדהמה.
"תשמע", פנה הברמן לכלב אחרי שהתאושש מההלם, "אתה יכול לעשות לי טובה קטנה? אשתי עובדת בבית קפה פה בהמשך, אתה תזהה אותה בקלות – בלונדינית יפה כזו. אתה לא יודע איך זה יעשה לה את היום אם תלך לשם ותזמין ממנה איזה כוס קפה. הנה, קח 20 שקל, לך תקנה שם קפה. תשמור את העודף לעצמך ובוא לפה אחר כך, תספר לי איך היא הגיבה".
"יאללה, בסדר" ענה רוקי בחוסר חשק מובחן, לקח את השטר בפיו ויצא מהבר. עברו 10 דקות והכלב לא חזר. בינתיים הבעלים של רוקי שב לפאב ושאל את הברמן איפה הכלב. לשניהם לא היה מושג – אז הם יצאו לחפש אותו. כשהם הגיעו לבית הקפה שבו עבדה אשתו של ברמן, הם ראו בסמטה שליד את רוקי רוכב על פודלית צרפתייה. "רוקי מה אתה עושה?" צעק עליו הבעלים שלו, "מה זה הדבר הזה? אף פעם לא התנהגת ככה לפני!"
ענה לו הכלב: "אף פעם גם לא נתנו לי כסף לפני ונמאס לי כל הזמן לצאת איתך לברים בלי שום אקשן!"
אישה נכנסת לחנות חיות מחמד ומבקשת לקנות כלב מיוחד ומקסים.
המוכר מסתכל סביבו בין כל החיות שבכלובים ואומר לה "חכי כאן, גברתי, אני חושב שיש לי את הכלב המושלם בשבילך!"
הוא נעלם אל החדר האחורי וחוזר אחרי מספר שניות עם כלבלב קטן וחמוד.
"הכלב הזה מאוד מיוחד..." הוא אומר לה.
"מה כל כך מיוחד בו?" האישה לא מתרשמת.
"הוא מסוגל לעוף!"
"לעוף?!" מתפלאת האישה.
"בהחלט!" אומר המוכר וזורק את הכלב באוויר. הכלב לא צונח למטה, אלא נשאר לשייט באוויר ומעופף ברחבי החנות.
האישה לא מאמינה למראה עיניה. "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!" היא צועקת אל המוכר.
"יש רק בעיה אחת..." אומר המוכר. "בכל פעם שתאמרי את המילה "שלי" הוא יאכל את מה שהזכרת. הנה, שימי לב" ממשיך המוכר "התפוח שלי..."
למשמע המילה, צונח הכלב אל ריצפת החנות ומתחיל לרוץ באטרף אל המוכר, ששולף מכיסו תפוח והכלב מתחיל לכרסם אותו.
"אוי... זה כל כך חמוד!" אומרת האישה "אני רוצה אותו! אני רוצה אותו!"
כשהיא מגיעה הביתה עם הכלב, היא מראה לבעלה בהתרגשות את הכלב המיוחד.
"מה כל כך מיוחד בו?" הבעל לא מתרשם.
"הוא מסוגל לעוף!"
"לעוף?" שואל הבעל "בתחת שלי!"
חתול שיכור יצא מהפאב השכונתי. הוא התנדנד ברחוב, ומרוב שהיה שיכור, התמוטט באחת הסמטאות.
שני כלבים, רועה גרמני ורוטווילר, ראו את החתול המעולף ושניהם רצו לאכול אותו. הם החלו לריב ונלחמו זה בזה עד המוות.
בבוקר התעורר החתול. כשראה מסביב את שני הכלבים הענקיים המתים והדם מסביב אמר לעצמו: "וואו! אני נהיה אלים כשאני שיכור..."
בעיירה צרפתית ציורית ליד החוף, חיו בעל ואישה בשם ז'אק וקלודין. לכבוד חגיגות יום הבסטיליה, החליטה קלודין לארח חברים לארוחת ערב עם מיטב המאכלים הצרפתיים המוכרים והאהובים ביותר. בזמן ההכנות היא נזכרה שהיא שכחה משהו ופנתה אל בעלה: "ז'אק, תוכל לרדת לרגע לחוף הים כדי לאסוף כמה חלזונות למנת הדגל שלי? אתה יודע שהיא הרבה יותר טעימה כשהם טריים". ז'אק לא הבין למה כל כך חשוב שהוא ילך ויביא חלזונות טריים, אבל הוא לבסוף הסכים.
בדרך לחוף הים הוא עבר ליד הבר האהוב עליו וחשב לעצמו, 'מדוע שלא אכנס לשתות קצת? משקה אחד קטן ואני בחוץ, אף אחד לא ישים לב שהתעכבתי לכמה דקות...' משקה אחד הוביל לשניים שהובילו לשלושה, ולפני שהוא שם לב, השעה הייתה 3 לפנות בוקר והוא היה בצרות...
בעודו מנסה להתאושש הוא רץ לחוף, הרים את החלזונות הראשונים שמצא ומיד רץ הביתה עם השלל בידו. ממש לפני שהגיע למפתן הדלת של ביתו, ז'אק מעד והפיל את החלזונות. באותו הרגע אשתו פתחה את הדלת בעצבים וצרחה עליו: "בטלן אחד! איפה היית כל הלילה?! הרסת לי את הארוחה! כמה זמן לוקח ללכת לחוף להביא חלזונות???"
ז'אק השיכור החל לצעוק על החלזונות: "תראו איך היא כועסת, אמרתי לכם שנאחר אם נלך ברגל!"
אריה אחד מסתובב בג'ונגל, נפוח מגאווה וביטחון עצמי.
פתאום הוא פוגש את הנמר ושואל אותו "תגיד נמר, מי מלך החיות?"
"אתה!" עונה הנמר בכניעה.
האריה מרוצה מהתשובה וממשיך להתהלך בג'ונגל, פוגש את הג'ירפה וצועק לה "היי ג'ירפה, מי הכי גבר פה בג'ונגל?"
"אתה!" עונה הג'ירפה.
"נכון מאוד..." ממלמל לעצמו האריה.
פתאום בא לקראתו פיל. עוצר אותו האריה ושואל בהתנשאות "תגיד פיל, מי מלך החיות הכי גבר פה בג'ונגל?"
הפיל מסתכל על האריה בזעם וחיש מהר מתנפל עליו, משכיב אותו על האדמה ומתיישב עליו בעצבים."מה אמרת?!" גוער בו הפיל.
"בסדר בסדר..." לוחש האריה בקול חנוק "זה שאתה לא יודע את התשובה זו לא סיבה להרביץ..."
חקלאי מארה"ב שמע הרבה מאוד סיפורים על נפלאות הסוסים הישראליים ובפרט על הכוח והסיבולת שלהם, לכן הוא החליט לטוס לארץ ולקנות לו סוס שכזה.
הוא הגיע אל חוות גידול בישראל ופגש את אבי, מגדל סוסים שהסכים למכור לו את סוסו החכם והחזק ביותר: שמשון.
לפני החתימה על החוזה ביקש החקלאי האמריקאי מאבי הזדמנות לבחון את היכולות של שמשון ואבי נענה בשמחה.
השניים יצאו עם שמשון לשדה, שם אבי קשר את הסוס לעגלה ענקית ומלאה בחציר.
"אתה בטוח שהסוס שלך יצליח לסחוב את זה?" שאל החקלאי האמריקאי בחשש, "זה נראה כמו משא כבד מאוד."
"לא רק שהוא יסחוב את זה לבד, אני גם הולך לכוון אותו רק לפי הקול שלי והוא יעשה סיבוב שלם בשדה ויחזור אלינו בעיניים עצומות!" השיב אבי.
"את זה אני חייב לראות..." אמר החקלאי האמריקאי בציפייה ועמד לצד אבי בעודו קושר את שמשון לעגלה ומכסה את העיניים שלו בצעיף עבה. ואז, לתדהמתו של החקלאי, אבי החל לקשור לעגלה רצועות נוספות שאותן הוא חיבר לעגלה וזו לזו, מדי פעם הוא קרא בקול: "לפה ברון, לפה חנה, כל הכבוד חץ..."
לאחר מכן אבי נעמד ליד החקלאי ואמר לו: "עכשיו תראה מה זה סוס חכם! דיו חץ! קדימה חנה! יאללה ברון! קדימה שמשון!" למרבה ההפתעה שמשון החל למשוך את העגלה הענקית לבדו ולא הראה שום סימני עייפות או קושי. כשהוא הגיע לפינת השדה אבי החל לצעוק שוב: "חנה, לפה! חץ, סיבוב! ברון, הביתה! שמשון, אלי!" ושמשון הסתובב בנינוחות וחזר אל אבי והחקלאי ההמום כשהוא סוחב את העגלה.
"מעולם לא ראיתי דבר כזה!" אמר החקלאי, "כל מה ששמעתי על הסוסים הישראליים באמת נכון! אני מאוד אשמח לקנות את שמעון אבל קודם אני פשוט חייב לשאול משהו. למה אחרי שקשרת את הסוס לעגלה התחלת להתעסק עם רתמות מיותרות? ולמה כל הזמן אתה נתת פקודות לארבע סוסים ולא רק לאחד?"
"יש לזה הסבר מאוד פשוט", ענה אבי, "הסוסים הישראליים מאוד חזקים וחכמים, אבל הם לא מוכנים להיות פראיירים שעושים הכל לבד..."
ברנש עירוני נוסע לבקר בחווה. בזמן שהחוואי עושה לו סיור, הוא מבחין לפתע במשהו מוזר - כבשה ולה שלוש רגליים בלבד. סקרן, הוא מתפתה לשאול: "תסלח לי, אני לא יכול שלא לתהות מדוע יש לכבשה הזו רק 3 רגליים?"
עונה לו החוואי "ובכן, זוהי כבשה מיוחדת ביותר. יום אחד אשתי יצאה מהמטבח באמצע הבישול והוא עלה באש. אף אחד לא שם לב חוץ מהכבשה והיא הצילה אותי, את אשתי ואת כל ילדיי".
"וואו!!" עונה לו הברנש בהתרגשות, "זה בהחלט סיפור מדהים! אבל מדוע יש לה 3 רגליים?"
"הייתה פעם שהכבשה חשה שעומדת לפרוץ סופה קשה וגררה אותי ואת משפחתי למקלט. ללא הכבשה, היינו כולנו מתים עכשיו", עונה החוואי.
"ברור שמדובר בנס, אך מדוע יש לה רק 3 רגליים???" שואל הבחור בתסכול.
עונה לו החוואי, "נו, כבשה כזו מיוחדת - לא אוכלים בפעם אחת."
קוסם עבד על ספינת תענוגות באיים הקריביים. כיוון שהקהל התחלף בכל שבוע, הוא הרשה לעצמו לחזור על אותם הטריקים שוב ושוב.
הייתה רק בעיה אחת: התוכי של קברניט הספינה, שצפה בכל שבוע באותו המופע, כבר התחיל להבין איך הקסמים עובדים והיה צועק באמצע ההופעה:
"תראו, זה לא אותו הכובע!"
"הוא מסתיר את הפרחים מתחת לשולחן!"
"הי, זה קלף מחבילה אחרת!"
הקוסם רתח מזעם אבל לא יכול היה לעשות שום דבר, בכל זאת, זה התוכי של הקברניט.
יום אחד, הספינה הגדולה טבעה והשניים היחידים שניצלו היו הקוסם והתוכי. על פיסת עץ קטנה שצפה בלב האוקיינוס, עמד הקוסם ועל כתפו התוכי האיום. השניים הביטו זה בזה בשנאה ולא החליפו ביניהם אפילו מילה אחת.
ככה זה נמשך מספר ימים, עד שיום אחד התוכי שבר שתיקה ואמר "בסדר, אני נכנע. מה עשית עם הספינה?"
מנהל חנות בגדים סיים את הפסקת הצהריים שלו וחזר לעמדת הקופה של החנות, שם להפתעתו הרבה הוא ראה שאיש המכירות המוביל שלו עובד עם תחבושת ענקית על היד שלא הייתה שם בבוקר. לפני שהוא הספיק לשאול אותו מה קרה, איש המכירות פנה בהתלהבות אל המנהל ואמר שיש לו חדשות נהדרות. "בחיים לא תאמין, אני סוף סוף מכרתי את החליפה המכוערת שלא הצלחנו להעיף מהמלאי כל השנה!"
"אתה מתכוון לחליפה המזעזעת עם ציור הטווס והפסים בצבע ורוד וזהב?" שאל המנהל. "בדיוק!" ענה העובד הנלהב.
"זה מדהים" אמר המנהל, "הייתי בטוח שאנחנו בחיים לא נמכור את הזוועה הזאת, היא הייתה אחת מהחליפות הכי נוראיות שאי פעם ראיתי. רק תגיד לי רגע, למה היד שלך מכוסה בתחבושת הענקית הזאת?"
"אחרי שמכרתי את החליפה ללקוח כלב הנחייה שלו התחיל לנשוך אותי..."
בעל הקרקס יושב במשרדו, מיואש מהעסקים הכושלים, כשלפתע, סוכן מכירות דופק בדלת, מציג את עצמו ומציע לו הצעה מעניינת: חתול שמנגן על פסנתר ושלושה עכברים רוקדים ושרים בחיקוי של לואי ארמסטרונג.
"טוב, בוא נראה" אומר בעל הקרקס ומנסה בעיניו לתפוס את הטריק, אבל בלי הצלחה. ההופעה מדהימה, ממש כמו שהסוכן אמר - החתול מנגן והעכברים שרים.
"עשינו עסק", אמר בעל הקרקס המופתע בסוף ההדגמה, "אני קונה, אבל בתנאי שאתה מגלה לי את הטריק."
לאחר שהעסקה נסגרת, מודה הסוכן: "האמת, צדקת. יש טריק. החתול שמנגן גם שר והעכברים רק עושים תנועות עם השפתיים."