ילד אחד קטן רצה לפגוש את אלוהים.
הוא ארז תרמיל עם בגדים וכמה חבילות של עוגיות והתחיל את המסע.
הוא הלך דרך ארוכה והתעייף מאוד, לכן החליט לעצור ולנוח על ספסל בדרך.

הוא התיישב בכבדות ושלף חבילה של עוגיות מהתרמיל, כשלפתע זיהה לצידו איש זקן מקבץ נדבות. כשהזקן הישיר אליו מבט עצוב, הילד הציע לו עוגיה.

הזקן לקח את העוגיה בנימוס וחיוך גדול נפרס על פניו. החיוך שלו היה כל כך יפה שהילד הופנט והציע לו עוגיה נוספת. האיש הסכים בחיוך גדול.

הילד היה מאושר.

הם ישבו כך עד הערב, אוכלים עוגיות ומחייכים. אף אחד מהם לא אמר מילה.

כשהתחיל להחשיך, הילד החליט שהגיע הזמן לחזור הביתה, אך לפני שיצא חזרה, הוא רץ אל האיש ונתן לו חיבוק גדול. האיש עטף את הילד בזרועותיו ונתן לו נשיקה קטנה על הלחי. השניים נפרדו בחיוך.

כשהילד נכנס הביתה, שאלה אמו בסקרנות:
"מה עשית היום שגרם לך להיראות כל כך מאושר?"
השיב הילד: "אכלתי עוגיות עם אלוהים". ולפני שאמו הספיקה להגיב, הוא הוסיף: "יש לו את החיוך הגדול ביותר שאי פעם ראיתי!"

בנתיים, האיש הזקן חזר הביתה. כשהבת שלו ראתה אותו קורן, מיהרה לשאול:
"מה עשית היום שגרם לך להיראות כל כך מאושר?"
ענה הזקן: "אכלתי עוגיות עם אלוהים". ולפני שבתו הספיקה להגיב הוא הוסיף: "הוא הרבה יותר צעיר משציפיתי, הרבה יותר נדיב".

לעיתים קרובות, אנו מזלזלים בכוחם של
מגע
חיוך
מילה טובה
אוזן קשבת
מחמאה עדינה
או מעשה קטן של אכפתיות
לכל אלה יש את הפוטנציאל לשנות את החיים שסביבנו.

זכרו, אף אחד לא יודע איך אלוהים נראה, אבל...
בכל אחד ואחת מאיתנו, משתקף קצת מהאלוהי.

אנשים יכולים להיכנס לחיינו לעונה קצרה או לכל החיים - אין זה משנה. עלינו לקבל את כולם במידה שווה ולחפש את האלוהים שמשתקף דרכם.